פסק-דין בתיק ת"ק 47443-05-11

1.         א.         עסקינן בתאונה שאירעה בין אופנוע עליו רכב התובע ובין רכב בו נהג הנתבע 1

(להלן:"הנתבע") ולפי טענת התובע, אחראי הנתבע לגרם התאונה ולגרם הנזק, משום שבעת שהתובע נסע לפני צומת בית עובד, סטה הנתבע עם רכבו שמאלה לנתיב בו נסע התובע וכתוצאה מכך, חסם הנתבע את דרכו של התובע וכך גרם לתאונה.

                        התובע ניסה לבלום ולמנוע את התאונה, אך לא הצליח בכך.

                        משכך, ומאחר ולדעת התובע, האחריות רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2, כמבטחת את רכב הנתבע (להלן:"המבטחת") לשלם לו את נזקיו בסך של 6,778 ש"ח, הכולל בחובו: נזק לאופנוע בסך ש ל 4,154 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 464 ש"ח, עגמת נפש בסך של 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 1,160 ש"ח.

            ב.         הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלדעתם רובצת האחריות לקרות התאונה על התובע - זאת תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות:

                        א)         הנתבע נסע בנתיב השמאלי ביותר בכביש בעל 2 נתיבים ובהתקרבו לצומת נפתח נתיב נוסף משמאלו לפנייה שמאלה (להלן:"הנתיב הנוסף"). הנתבע אותת שמאלה ועבר לנתיב השמאלי באותו מקום בו נפתח הנתיב הנוסף.

                        ב)         לאחר שהנתבע כבר סיים להשתלב בנתיב הנוסף, המהווה כבר נתיב חדש שנפתח משמאל,  הגיח האופנוע אשר נסע מאחוריו ורצה אף הוא לעבור לנתיב שנפתח משמאל, עקף משמאל לרכב הנתבע עקיפה מסוכנת, ברשלנות ובחוסר זהירות  - בין רכב הנתבע ובין המדרכה- וכתוצאה מכך גרם לתאונה.

2.         אמנם עסקינן בתאונת דרכים בין שני כלי רכב, אך הדיון נערך זמן ממושך - זאת לאור חקירותיו הנגדיות הארוכות של נציג המבטחת הן של התובע והן של העד מטעם התובע מר דן ארצי (להלן:"מר ארצי").

            לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, כפי שהוצג בפני בית המשפט, אני קובע, שלאור העובדות והנסיבות שהתבררו במהלך הדיון ומחומר הראיות, הרי ששני המעורבים בתאונה לא נהגו בזהירות ובמיוחד לא נהגו בזהירות תוך מעבר מנתיב לנתיב ועל כן, יש לייחס הן לתובע והן לנתבע אחריות לגרם התאונה בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         בכתב התביעה, אין התובע מביא פירוט ממשי כיצד נסעו הרכבים בטרם קרות התאונה, אלא מתאר את שלב התאונה עצמה וטוען, שלפני צומת, סטה הנתבע עם רכבו שמאלה לנתיב השמאלי בו הוסע האופנוע, חסם את דרכו וגרם לתאונה.

                        עוד ציין התובע, שהוא ניסה ככל יכולתו לבלום ולמנוע התאונה, אך לא צלח ובכך קובע התובע, שיש להסיק שהנתבע נהג ברשלנות וחוסר זהירות - כפי שתואר בסעיף 11 לכתב התביעה.

            ב.         ממהלך הדיון מתברר, שבמקום האירוע ישנם מספר נתיבים (ראה תרשים ת/1 ותמונה נ/1) ולפי טענת הנתבע, הוא נהג ברכבו בנתיב השמאלי ביותר בכביש בעל 2 נתיבים.

                        בעצם, אין חולק בין הצדדים, שבהמשך לאותם שני נתיבים, תוך התקרבות לצומת, נפתח נתיב שמאלי נוסף המפנה רכבים לפנייה שמאלה.

                        אין גם חולק בין הצדדים, כי בשלב מסוים נכנסו הן התובע והן הנתבע לנתיב נוסף זה, יען כי שניהם התכוונו לפנות שמאלה.

                        אותו נתיב נוסף מתואר על ידי התובע בתרשים ת/1 בחץ בצבע כתום והנתבע מאשר בעדותו, שאכן בעת שהייתה לו האפשרות לפנות שמאלה, הוא אותת ועבר לנתיב השמאלי ולאחר שכבר התייצב במרכז הנתיב - הגיח האופנוע. (ראה הנתיבים במוצג נ/1 וראה עדות הנתבע בעמ' 9 לפ',ש' 5- 7).

            ג.          א)         התובע מעיד בבית המשפט, שאותו נתיב אשר ממנו אפשר לפנות שמאלה היה פקוק וכאשר ראה שהנתיב הנוסף השתחרר נכנס הוא אל הנתיב הנוסף ומאחר והנתבע סטה גם הוא אל אותו נתיב על מנת להשתלב בנתיב הפנוי - ניסה התובע לבלום ולהתחמק מרכב הנתבע אך לא הצליח בכך.

                                    הנתבע מאשר בעדותו, שגם הוא פנה אל הנתיב הנוסף כדי לעקוף את הנתיב הפקוק, כמו שעשה התובע. (ראה בעמ' 9 לפ',ש' 30- 31).

                                    מהנסיבות עולה, שהתובע נכנס אל הנתיב הנוסף במהירות בלתי סבירה וכתוצאה מכך, בעת שכבר ראה את רכבו של הנתבע נכנס לאותו נתיב, ניסה לבלום ולהתחמק אך לא הצליח בכך.

                                    מהירות הנסיעה באה לידי ביטוי גם בעדות התובע אשר מציין, שניסה לבלום בחוזקה ואותה בלימה אף השאירה סימני בלימה על הכביש. (ראה עדות התובע בעמ' 4 לפ',ש' 20- 23).